פסק-דין בתיק ת"א 5217-06

1.         זהו פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד, על רקע חוזה שנכרת בין הצדדים, לאספקה וליישום תכנת ניהול מפעל. הוחלט לדחות את שתי התביעות, ולהלן הנימוקים.

2.         התובעת (הנתבעת שכנגד), הינה חברה העוסקת באספקת חבילות תכנה מסוגSAP BUSINESS ONE (להלן: "המערכת"), ובמתן שירותי יישום, פיתוח והטמעה, של המערכת האמורה, למפעלים ובתי עסק. הנתבעות (התובעות שכנגד) הינן חברות העוסקות בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי פוליאטילן, ומנהלות מפעל באשקלון.

3.         ביום 26.9.05, או בסמוך למועד האמור, נכרת בין הצדדים חוזה לרכישה ויישום המערכת אצל הנתבעות, בהתאם להצעה מפורטת שהעבירה התובעת אל הנתבעת, ביום 17.7.05.

            במסגרת החוזה, התחייבה התובעת לספק לנתבעות את המערכת ולהתקינה במפעל. בין היתר התחייבה התובעת, לבצע "אפיון יישומי ואפיון האמות הנדרשות", להגדיר את ההגדרות הנדרשות, להסב נתונים, וכן לבצע ליווי והטמעה של המערכת במפעל.

            במסגרת החוזה נקבע, כי "משך הפרויקט עד לעלייה לאוויר - 3-4 חודשים... תחילת עבודה בשבוע האחרון של חודש ינואר/שבוע ראשון של חודש פברואר". עם זאת, לטענת עדי הנתבעות, סוכם שהמערכת תסופק, תופעל ותוטמע, עד סוף שנת 2005, כך שבתחילת שנת הכספים 2006 (1.1.06) "...המערכת כבר תעבוד בצורה סדירה לאחר תרגול קודם של כל הגורמים והמשתמשים במערכת".

            במסגרת החוזה, פורטו עלויות השלבים השונים. ביחס לשלב ההטמעה, נקבעה עלות של 7,500 דולר, עבור 150 שעות עבודה, ובסעיף ההערות הוסף: "סל שעות ליישום. הסל כולל אפיון, set-up , דוחות, טפסים. מחיר שעה נוספת 50$ לשעה". התמורה הכוללת, לרבות עלות שלב ההטמעה כאמור לעיל (וללא תשלום עבור שעות נוספות), הסתכמה ב-20,500 דולר, וסכום זה (במטבע ישראלי - 109,546 ש"ח) שולם ביום 26.9.05.

            לטענת התובעת, סוכם בנפרד, על פיתוח " ממשק דימקס" עבור הנתבעות, תמורת סך 1,200 דולר.

            התובעת טענה, כי בצעה את כל עבודות היישום, הפיתוח וההטמעה, ונענתה לדרישות חדשות רבות של הנתבעות, מעבר לחבילת הבסיס, אליה התייחס החוזה. לטענתה, נדרשו 498 שעות נוספות של עובדיה, מעבר ל-150 שעות שנכללו בחבילת הבסיס. התובעת שלחה אפוא אל הנתבעות, ארבעה חשבונות עסקה, שהסתכמו בסך 110,869 ש"ח, ואולם הנתבעות שילמו לתובעת סך 20,000 ש"ח בלבד, וסירבו לשלם את יתרת הסכום הנדרש.

            במסגרת התביעה הראשית, נתבעה יתרת החוב הנטענת של הנתבעות, בסך 92,912 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה).

4.         הנתבעות הכחישו את התביעה, וטענו בין היתר, כי ע"פ המצגים שהציגה התובעת בפני הנתבעות, אמורה היתה לספק את המערכת, ולבצע את כל הדרוש להפעלתה, לרבות הפעלת המערכת כמערכת "דמו", במהלך כשבועיים, והכל עד יום 31.12.05. לטענתן, שירותי היישום וההטמעה בגין כל הדרישות שהעלתה הנתבעת, אמורים היו להינתן במסגרת 150 השעות שנקבעו עבור חבילת הבסיס, במסגרת החוזה.

            לטענת הנתבעות, לא ביצעה התובעת את התחייבויותיה למתן שירותי היישום וההטמעה כנדרש, ועם התקנתה הראשונית של המערכת, בשלב בו היתה התובעת אמורה להתחיל לבצע את שלבי היישום וההטמעה, התגלו כשלים חמורים, עד כדי חוסר תפקוד מוחלט בעבודת המערכת. לטענת הנתבעות, העמידה התובעת לרשותן "...כוח אדם חלקי ולא מיומן, בהיקף מזערי...". לטענתן, חרף התראות חוזרות ונשנות נמשכו הכשלים.

            הנתבעות טענו, כי בשל מחדלי התובעת, נבצר מהן להפעיל את המערכת, בתחילת שנת 2006 כמתוכנן, וכתוצאה מכך, נגרמו להן נזקים חמורים. בגין נזקים נטענים אלה, תבעו הנתבעות במסגרת התביעה שכנגד, פיצויים בסך 200,000 ש"ח.

5.         התובעת העידה את מנהלה ובעליה, מר אבי שטיינהוף, את עובדה, מר שמואל שיכט, אשר היה לדבריו "...המבצע המרכזי והעיקרי בפועל של מתן שירותי היישום וההטמעה...", של המערכת, מיום 20.12.05 עד יום 26.02.06, את הגב' שרה בוכבינדר, עובדת התובעת, אשר סייעה למר שיכט ביישום המערכת, וכן את המומחה אינג' רמי גררה, אשר ערך חוות דעת, לענין היקף העבודה הסביר שנדרש מהתובעת, לצורך ביצוע החוזה.

            הנתבעות העידו את מנהלן, מר צבי עברי, את מר רוני חיון, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסמנכ"ל ואחראי על תפעול בנתבעת מס' 1, וכן את ד"ר ציון אביבי, המשמש בין היתר, כיועץ ארגוני עסקי, ומתמחה בין היתר, ב "...יישום מערכות מידע ארגוניות, אפיון צרכי הארגון, בחירת הפתרון הארגוני המתאים ויישומו בארגון", וכן שימש יועץ לארגונים בהטמעת מערכות מידע שונות, לרבות המערכת שרכשו הנתבעות מהתובעת. ד"ר אביבי שימש במשך שנים רבות כיועץ ארגוני של הנתבעות, ובין היתר, ליווה את המהלך של החלפת התכנה בה השתמשו הנתבעות, מסוג "חשבשבת", במערכת שרכשו מהתובעת.

6.         במסגרת התביעה הראשית, רובץ על התובעת הנטל להוכיח, הן את ביצוע השעות הנוספות בפועל, והן את טענתה, כי השעות הנוספות נדרשו, על מנת לפתח וליישם דרישות חדשות שהעלו הנתבעות, ואשר לא נכללו בחבילה הבסיסית אליה התייחס החוזה.

            לתצהירי העדויות הראשיות של מר שטיינהוף ומר שיכט, צורפו בין היתר רשימת "דרישות חדשות", אותן העלו לטענתם, נציגי הנתבעות לאחר תחילת פעילות המערכת, ותכנית העבודה של התובעת מחודש פברואר 2006, אשר כללה, בין היתר, את הדרישות החדשות האמורות. לענין היקף השעות הנוספות שבוצעו בפועל, צורפו דו"חות ממערכת הדיווח הממוחשבת של התובעת, אשר התייחסו לעבודתם של עובדים שונים, במסגרת הפרויקט שבוצע אצל הנתבעות. הצדדים הסכימו בקדם המשפט, כי יתקבלו כראיות רק דו"חות העובדים שיתייצבו להעיד במשפט.

            ד"ר אביבי העיד בתצהירו, לענין שלב האפיון: "ההנהלה הציבה יעד מוגדר: סיום הפעילות העסקית ב"חשבשבת" בתאריך 31.12.05 והתחלת הפעלה במערכת 1 SAPB החל מ1.1.2006. העסקה סוכמה בסוף ספטמבר 2005, כלומר עמדו לפנינו 3 חודשים תמימים לצורך הפעלת המערכת. כדי לקצר את תהליך האפיון סוכם כי היישום הנדרש ב SAPB1 יהיה דומה ליישום שהיה קיים ב"חשבשבת", אותם קבצי יסוד, אותם תהליכים, אותם מסמכים ואותם דו"חות. העיקרון המנחה היה כי עמדת הסיום של "חשבשבת" תהווה את עמדת הפתיחה של SAPB1  וכי לאחר המעבר מתוכנה אחת לשנייה והסתגלות המשתמשים אליה יבוא שלב השיפור. עמדה זו מפשטת מאוד את תהליך האפיון שנדרש מ"טודן" משום שהיה עליה להקים את מערכת המידע במתכונת המערכת הקיימת".

העד השיב בהמשך תצהירו, לטענת התובעת, לענין היקף הדרישות החדשות שהעלו הנתבעות: "הטענה כי נוספו עוד ועוד דרישות אינה נכונה. לפי רשימת המטלות המוצגת בנספח ה' לתצהירו של אבי שטיינהוף ניתן לראות בבירור כי כל הדרישות הן אלמנטריות, וכי רובן ככולן נכללו ביישום ה"חשבשבת" אשר היווה את מפרט הדרישות הבסיסי...".

מעדותו של ד"ר אביבי עולה, כי האפיון לא בוצע כנדרש, ועל כן: "שלב זה (עיצוב מסמכים, תהליכי עבודה ודו"חות) נמשך זמן רב משום שלא היה כל קשר בין ממצאי האפיון שבוצע ע"י פאני לבין היישום שבוצע ע"י שמואל. למעשה, בעת הגדרת התהליכים ועריכת המסמכים הוא אפיין מחדש את הצרכים ועיצב פתרונות במקום".